הכרסומות הדנטליות של השנים 2024–2026 מתקדמות בעיקר דרך שדרוגי תהליך: מעבר רחב ל־5 צירים, יחידות רב־מצביות (יבש/רטוב/גריינדינג), וכלים דיגיטליים שמייצבים את הייצור ומקטינים תקלות והשבתות. במקביל, עדכוני CAM וקושחה הופכים לגורם מכריע לא פחות מהמכונה עצמה, משום שהם משפרים אסטרטגיות כרסום, התאמה וחיסכון בזמן ובחומר. לצד היתרונות, הספרות מזכירה שדיוק גבוה נשען גם על כיול
העשור האחרון התאפיין במעבר מואץ לשחזורים מונוליטיים, בעיקר מזירקוניה רב־שכבתית וליתיום־דיסיליקט, בזכות חוזק, דיוק וזרימה דיגיטלית יעילה. לצד היתרונות, במקרים אסתטיים, ובעיקר בשיניים קדמיות, נשארת לעיתים תחושה של “שן נקייה אך שטוחה”: עומק אופטי מוגבל, מעבר אינסיזלי פחות חי, ופחות אפשרויות “אופי” לעומת ליירינג פורצלן קלאסי. על רקע זה הופיעו בשוק מערכות המכונות לעיתים “חרסינה
שילוב הבינה המלאכותית ברפואת השיניים המונעת ובניהול המרפאה הפך את 2025 לשנה שבה מודלים חישוביים אינם רק כלי עזר, אלא חלק מתשתית העבודה היומיומית. AI מאפשר לראשונה יצירת פרופילי סיכון אישיים, ניטור התנהגות ביתית, חיזוי התקדמות מחלות וניהול תפעולי מלא של המרפאה, תוך סנכרון בין המידע הקליני לבין המידע הלוגיסטי. בתחום רפואת השיניים המונעת, AI
רפואת השיקום עברה עשורים של חדשנות דיגיטלית, אך שנת 2025 מסמנת שלב שבו הבינה המלאכותית אינה נוספת על גבי מערכת CAD/CAM, אלא הופכת למרכיב ליבה בתהליכי התכנון, הביצוע וקבלת ההחלטות. מערכות Generative AI ומודלים תלת־ממדיים לומדים על בסיס מאגרי מידע גדולים, ויוצרים תכנון שיקומי מדויק, מותאם־חולה ומהיר יותר מאי־פעם. השילוב בין AI לבין חומרי
עולם חומרי השיקום הדנטליים עובר מהפכה טכנולוגית המשנה את פני הרפואה המשקמת המודרנית. בעוד שחומרי השיקום המסורתיים התמקדו בעיקר בהחזרת הפונקציה והאסתטיקה למבנה השן, הדור החדש של חומרי השיקום הפונקציונליים מציע יכולות נוספות המשתלבות באופן אקטיבי עם הרקמות הביולוגיות ומספקות יתרונות טיפוליים מעבר לשיקום פיזי בלבד. מאמר זה מציג סקירה מקיפה של החידושים המרכזיים בתחום
חרדה דנטלית מהווה מחסום משמעותי לטיפול שיניים איכותי עבור 30-40% מהאוכלוסייה. בעוד שטכנולוגיות מציאות מדומה (VR) משמשות ברפואת שיניים כבר שני עשורים, הדור השלישי והנוכחי של המערכות - המשלב בינה מלאכותית, ביומטריה בזמן אמת והתאמה דינמית - מציע פריצת דרך משמעותית ביעילות הטיפולית. מאמר זה מתמקד בטכנולוגיות המתקדמות של הדור השלישי, הבסיס המדעי שלהן, הראיות
חרדה דנטלית ממשיכה להוות אתגר מרכזי ברפואת השיניים, עם שיעור גבוה של מטופלים המדווחים על חשש או הימנעות מטיפול. הדבר מוביל לא רק לבעיות בריאות פה חמורות יותר, אלא גם לפגיעה ממשית באיכות החיים. בשנים האחרונות נרשמה מגמה ברורה של שילוב בין פסיכולוגיה, טכנולוגיה, פרמקולוגיה ועיצוב סביבתי, על מנת להפוך את ההתמודדות עם חרדה דנטלית
ההרדמה המקומית היא כלי מרכזי ברפואת שיניים מודרנית, המאפשרת ביצוע טיפולים ללא כאב ושיפור חוויית המטופל. אף שמדובר בפרוצדורה שגרתית, השימוש בה כרוך בשאלות אתיות משמעותיות. מעבר להבנה פרמקולוגית של החומר המאלחש, מוטלת על רופא השיניים אחריות ערכית לשקיפות, זהירות ואיזון בין נוחות לטובת המטופל לבין בטיחותו. עקרון ההסכמה מדעת מהווה יסוד אתי ראשון במעלה.
ההרדמה המקומית היא אחד היסודות החשובים ביותר ברפואת שיניים מודרנית. מאז הכנסת הלידוקאין לשימוש קליני בשנות ה־40 של המאה ה־20, נחשבת ההזרקה המקומית לכלי הבטוח והנפוץ ביותר לשליטה בכאב. עם זאת, בעשורים האחרונים התפתחו טכנולוגיות חדשות וטכניקות מתקדמות שנועדו לשפר את יעילות ההרדמה, להפחית את הסיכון לסיבוכים ולשדרג את חוויית המטופל. מטרת סקירה זו היא
הבחירה בחלקי־על (suprastructures) היא שלב קריטי בשיקום נשלף הנתמך על גבי שתלים. מבין האפשרויות, Ball attachments נחשבים לפתרון ותיק, פשוט ואמין, כל עוד משלבים תכנון ביומכני מדויק והדרכת תחזוקה. נקודת המוצא היא הערכה אנטומית ותפקודית: נפח העצם, מיקום/זווית השתלים, יחס הסגר ודפוסי העמסה. Ball attachments מתאימים כאשר נדרשת מערכת פשוטה בתחזוקה “עם דרישה סבירה ליציבות
